הרצאות

שנות השישים - אל רוג'רס והמרשטיין, שממשיכים לייצר להיטי ענק בקצב, מצטרף סטיבן סונדהיים, עכשיו כתמלילן ומלחין מקורי ופורץ דרך. הרוקנרול, מלחמת וייטנאם והפסיכודליה מגיעים גם הם אל הבימות, ולצידם טום לרר השנון משפיע על דור חדש של כותבים בסדרת שירים סאטיריים בלתי נשכחים.

מסע מוזיקלי אל ליבה הפועם של ברזיל - מן הקלאסיקה הוינאית בעיבודי בוסה נובה, שורו וסמבה ועד השירים והיצירות שהפכו לסמליה של ריו דה ז’נרו, לרבות שיריו של אנטוניו קרלוס ז’ובים!

הרצאה זו תוקדש למחצית הראשונה של שנות ה- 80, תקופה שבה המוזיקה הישראלית הגדירה מחדש את גבולותיה דרך שינויים במדיום התקשורתי והטכנולוגי – כניסת הווידאו והקליפים "להיט בראש" והמאבק התרבותי בין האליטיזם של גלי צה"ל לפופ של רשת ג'. ננתח את עלייתם של מפיקים מוזיקליים דומיננטיים, בראשם לואי להב, שהביאו לארץ "חותמת סאונד" מלוטשת ורוקיסטית בעלת ניחוח בינלאומי, כפי שבא לידי ביטוי ביצירתן של להקות כמו "תיסלם" ו"בנזין."

תולדות מסעו של הפסנתרן האגדי הענק בעל הוירטואוזיות הפסנתרנית הבינונית.

רקוויאם הוא מיסה עבור המתים. זוהי תפילה קתולית הכוללת כמה מפרקי המיסה הסטנדרטיים, ומוסיפה כמה פרקים ייעודיים העוסקים במת, במוות, בשכר ועונש ובעולם הבא. זהו כר פורה לעולם יצירתי מופלא עבור מלחינים.

הרוקנרול שוטף את הבמות, ומשתלב בז'אנר החדש - אופרת רוק. "טומי", "רוקי הורור" ועוד, מזרימים קהל חדש לתיאטראות. לצד אלה זוכים בסבנטיז להצלחה מסחררת מחזות הזמר של אנדרו לויד וובר וטים רייס, הסרטים המוזיקליים של רוברט סטיגווד ("גריז" ו"קדחת מוצאי השבת"), בעוד סטיבן סונדהיים ממשיך כל הזמן לאייש את המשבצת האיכותית, גבוהת הגבה, של הז'אנר.

מופע חגיגי בו שני עולמות נפגשים. אמנית בין לאומית אחת הנעה בין כינור לפסנתר בוירטואוזיות כפולה, בשניים מן הכלים המרכזיים והמורכבים ברפרטואר הקלאסי. יחד עם אורית וולף יצאו השתיים למסע בין יבשות וסגנונות - מברהמס ודבוז’אק בארבע ידיים ועד סרסטה, קרייזלר ומנואל דה פאיה בכינור.

הרצאה זו תחתום את הפרק ההיסטורי של שנות ה-80 בבחינת השינוי האסתטי הדרמטי ביותר של העשור: הפיכתו של הרוק המקומי לז'אנר גרנדיוזי של מופעי ענק ואמפיתיאטראות. נחקור כיצד שלום חנוך באלבום המופת "מחכים למשיח," שלמה ארצי במסלול האמנותי המוביל ל"ירח" ויהודה פוליקר בחיבור החלוצי שבין רוק לסאונד היווני ב"עיניים שלי" עיצבו מחדש את פני הקונצנזוס הישראלי. לבסוף, נעמוד על התחזקותן של זמרות המיינסטרים הגדולות ריטה, ירדנה ארזי ועפרה חזה שביססו שירה דרמטית ונוכחות בימתית רחבה, לצד עלייתה של להקת "משינה" שסימנה את הפיכת הפוסט-פאנק והרוק לפופ ישראלי מובהק.

יצירות הקאנון בעיבודים חדשים לארבע ידיים ובטוויסט שטרם נשמע: שופן בסגנון טנגו, מוצארט בסגנון "בוגי ווגי", באך בסגנון "ג'אז" ועוד!

מסע של צלילים ומקצבים אקזוטיים מחצי האי האיברי.