נולדה בישראל, 1975, חיה ויוצרת בתל אביב

הילה לביב בוחרת את חומרי הרדי-מייד שהיא עובדת איתם לפי תכונותיהם - לא יציבים, לא מוצקים, לא מרשימים, נטולי הילה. בעבודתה הנוכחית אלה הם שקית זבל וחוט. לביב גוזרת ומחוררת את השקיות השחורות, עד שהחור הופך לישות בפני עצמה - רדי-מייד מחורר, פגוע, קורס, נעלם. שיטת העבודה של לביב בזבזנית במהותה. שקית שנגזרה ונמצאה לא מוצלחת - נזרקת לפח, ואגב כך מגשימה את ייעודה המקורי, שלשמו באה לעולם.

מנקודת מבט של האמנות, הבזבזנות היא לשם הדייקנות, ובבסיסה קיימות תמיד שאלות של מידה, דיוק ועודפות. החומרים והטכניקה לקוחים מעולם מלאכות היד ומזירת היומיום. כותרות העבודות נוכחות, לא פעם, יותר מאשר העבודות עצמן, אשר מתחככות בלא - כלום ובמובן-מאליו. שמה של העבודה התלויה במסדרון - גדר חיה - מתייחס לגדר שיש בה מתח בין אטום לגלוי, ולמחשבות על החורים שבין העלים. לביב מנסה לתמצת סיפור לחוֹר. היא תוהה לגבי המנגנון של הסיפורים, התפרקותם, והחורים שהם יכולים לקיים.