נולד בישראל, 1969, חי ויוצר בתל אביב

הרישומים של גיא בן-נר מאמצע שנות ה 90 - של המאה ה 20- משקפים את הזיקה העמוקה שלו למורשת דושאן והרדי-מייד - הקשר שבין גוף לחפץ, האופן שבו עולמנו האינטימי ביותר ספוג בחפצים, וארוֹס ככוח המניע את הדברים. בכל עבודות הווידיאו המאוחרות יותר שלו אפשר לזהות מוטיבים בסיסיים אלה. תרשימי הזרימה המוצגים כאן, המניעים קטסטרופה אפשרית, מהדהדים במיוחד בעבודתו הידועה, (2007) Stealing Beauty, שצולמה בסניפי איקאה שונים בישראל, באירופה ובאמריקה. ההיגיון שמאחורי שיטת הייצור והמכירה של איקאה חלחל לעבודות של אמנים רבים, אבל נדמה שבן-נר נתן לו את הביטוי הסוחף והאבסורדי ביותר: הוא ומשפחתו מנסים להגשים את חלום איקאה דרך הפיכת חללי המגה-חנויות לביתם שלהם. הם שוכבים במיטות המיועדות לתצוגה, יושבים על הכיסאות שנועדו למכירה, ומטשטשים את הפער שבין חנות לבין בית.

לכאורה, הגשמה מוחלטת של חזון איקאה - הבית שלכם הוא החנות שלנו, ולהיפך. תגי המחיר המחוברים לחפצים משלימים את ההגחכה המוחלטת של המסר. עבודת הווידיאו (2007) I'd give it to you if I could but I borrowed it הוצגה בישראל לא פעם, אבל קשה להימנע מהצגתה שוב בתערוכה: בן-נר ושני ילדיו מפרקים פסלים במוזיאון במינסטר, גרמניה (פסלים של ז'אן טינגלי, פבלו פיקאסו, יוזף בויס ומרסל דושאן וליתר דיוק - העתקים של הפסלים) בונים מחלקיהם אופניים, הפעם שימושיות ומתפקדות, ויוצאים לרכוב עליהם ברחבי העיר. פעולת הגרילה המתבצעת בסניפי איקאה חוזרת על עצמה במוזיאון; בשני האתרים היא אסורה וחותרת מתחת לכללי היסוד של המקום. האנלוגיה שנוצרת בין חפצי החנות לבין חפצי המוזיאון היא אקורד הסיום של התערוכה.