נולדה בישראל, 1967
חיה ויוצרת בתל אביב

העבודה של נועה צדקה, אפשרות לגוף, טקסט, ביוגרפיה יומנית ורפלקסיביות, כפי שמצאתי שם, אצל 15 אמניות אמריקאיות, מתייחסת לשורה ארוכה של אמניות שעניינו אותה, השפיעו עליה והרשימו אותה במהלך פעילותה כאמנית. כמורה היא מלמדת את תלמידיה על האמניות האלה, חלקן ידועות שם ומוכרות, אחרות נשכחות יותר. כולן אמריקאיות, אשר החלו לפעול בשנות ה-60 או ה־70 של המאה ה־20, העשורים שהחלה להופיע בהם אמנות בעלת אוריינטציה פמיניסטית. חלק ניכר מהעשייה האמנותית של אמניות אלה מערבת גוף, צילום וטקסט, מבוססת על מיצגים ובעלת אופי מושגי.

אנה מנדיאטה, למשל, צילמה את עצמה שוכבת עירומה בטבע, מכוסה עלים או אדמה; לורנה סימפסון צילמה נשים שחורות אשר מפנות את גבן לצופה וגופן המצולם חתוך על ידי רשת קווים; כריסטין קוזלוב תיעדה במשך כמה חודשים בסוף שנות ה-60 מה אכלה בכל יום; מרי קלי ערכה יומן של שנותיה הראשונות כאם; ברברה קרוגר כתבה טקסטים שהפכו לסיסמאות של המאבק בדיכוי נשים. כולן יחד יצרו אמנות שלא הייתה כמוה לפני כן - מבחינת התכנים הנשיים, אמצעי המבע ואופני הייצוג.