נולד בישראל, 1975, חי ויוצר בתל אביב

עדי ברנדה מעיד על עצמו שהוא אספן ולקטן מלידה המונע בידי תשוקה וסקרנות. כל אובייקט שהוא אוסף זוכה לטיפול ייחודי - צילום, סריקה, הכפלה, קריעה והדבקה, או פירוק והרכבה. כל חפץ, חומר ודימוי מזמינים טיפול אחר וסוג שונה של התערבות. ברנדה משתמש בעבודותיו כבמלכודות של אסתטיקה ויופי: שקופיות נוסטלגיות מתגלות כמאגר דימויים של יפו ותל אביב מ 1948-צלחות דקורטיביות עם דיוקנותיהם של מלך ומלכת איראן מעלות באוב רגעים מההיסטוריה הפוליטית הסבוכה של יחסי ישראל-איראן; צדן האחורי של מראות המיוצרות בסין חושף תרבות צריכה המונית, זולה ונצלנית; בובה בשם ג'מילה שלא הוצאה מעטיפתה, ואות גבורה קרוע ממלחמת יום הכיפורים מספרים את סיפורם שלהם. הדימויים יפים וכובשים, הצבעוניות מקסימה, נייר הצילום מבריק, וכל השמחה הזאת משקפת פצצת זמן מתקתקת - המציאות התרבותית והפוליטית של ישראל  2013 .