אירועים מיוחדים

מאיר שלו, מגדולי הכותבים בשפה העברית, מספר הפעם, בקולו, את סיפור חייו. לצד ספריו האהובים הותיר מאיר שלו ארכיון עשיר של ראיונות, תיעוד משפחתי ומחברות תחקיר נדירות.שלו חולק איתנו סיפורים אישיים לצד ספרים אהובים, מתוך החומרים נפרש דיוקן של בעל מלאכה חרוץ ומלא תשוקה. זהו סרט על כתיבה ועל משפחה, על אדמה ועל מאבקים פוליטיים, ועל סיפורה המיתולוגי של הארץ.

הדרכת אוצרת בתערוכה החדשה "בשבח הצללים" עם שושי צ'כנובר.

מחווה בראפ לסרטי נעורים המספרת את סיפורו של יואב (אמיר בנאי), נער שמגיע לתיכון חדש שבו המעמד החברתי נקבע בקרבות ראפ, מושפל ביומו הראשון על ידי חנן (יונתן הורנצ'יק), מלך השכבה. בעזרת חמורבי (עמית אולמן), ראפר אגדי שמסתתר מאחורי דלפק הקיוסק, הוא הופך מהדחוי של השכבה לכוכב הבאטלים וכובש את הלב של מאיה (יעל שלביה), מלכת השכבה - אבל ההצלחה מרחיקה אותו מהחברים ומשימי (נועם קלינשטיין), הנערה היחידה שבאמת רואה אותו. באליפות הארצית, מול אלפי צופים, יואב צריך לבחור בין התהילה לבין מי שהוא באמת.

מי הייתה תמר גולן ולמה אינה מופיעה בספרי ההיסטוריה? האם הייתה סוכנת מוסד, או אהובתו של קולונל מצרי או של שליט אפריקאי? איך היא השפיעה על הסכם השלום של ישראל עם מצרים? האישה שלבשה לבן ומשכה בחוטים מאחורי הקלעים של מדיניות החוץ של ישראל, המציאה דיפלומטיה אחרת, נשענה על יחסים אישיים, מבט בעיניים, וניהול סלון פוליטי תרבותי בפריז. היא הצליחה היכן שהערוצים הרשמיים נכשלו, אך שמה מעולם לא נכנס לרשומות הרשמיות.

11 שנים ליווה הבמאי דורון צברי את המוזיקאי אביתר בנאי עם מצלמה ביד. מה שהתחיל כתיעוד, הפך למסע משותף, אינטימי וחשוף אל תוך הניגודים שמרכיבים את חייו של אחד האמנים המוערכים בישראל: בין האור לחושך, בין אהבת אלוהים לאהבת הקהל, בין פסגות של יצירה לבין הפחד מהריק.

בשנת 1957 סיימה ישראל לייבש את ביצות ואגם החולה, במטרה לפנות שטח לחקלאות. מבצע ייבוש החולה היה "מבצע הדגל" של מדינת ישראל הצעירה. שנה לפני תום הייבוש, עוזבים שלושה צלמים מירושלים את העבודה, הבית והמשפחה, אוספים את כל חסכונותיהם ויוצאים לתעד את חיי הטבע בביצה שעומדת להיכחד. במשך שנה הם זוחלים בביצות, בונים הסוואות, מתעדים את מגוון החי ומותירים אחריהם חומרי גלם נדירים של מה שאמור היה להיות סרט הטבע הראשון שצולם בצבע בישראל, על הביצה שאיננה עוד.

במפגש, המאורגן כשיחה נודדת בין אזורים בתערוכה, ידברו המעצבת יעל הרניק והאדריכל דן הנדל על חפצים מהאוסף שמקבלים משמעות משאלות של אור וצל, בהירות ועמימות, תקופתיות ואל זמניות. תוך התייחסות לרעיונות המנחים את ספרו של ג׳ונאיצ׳ירו טניזאקי, המעבר בין חללי התערוכה ובין חפצים מתקופות שונות יהפוך לדיאלוג מתגלגל על גבולות דיסיפלינריים, גיאוגרפיים, ותרבותיים.