תערוכות

אוסף המוזיאון הכולל כ-1,000 פריטים אתנוגרפיים מאפריקה נותר נסתר מעיני הציבור במשך שלושים שנה. פריטי האוסף הם תרומתם של אספנים נלהבים ותורמים מסורים מרחבי העולם, אשר חקרו ללא ליאות תרבויות ואזורים במרחבי אפריקה. עבודות אלה הוצגו בעבר במוזיאון לאתנולוגיה של חיפה, שנוסד בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 ושכן ברחוב ארלוזורוב עד שנת 1995. התערוכה "קול אפריקה" שבה ומעניקה קול ליצירות אלה וקוראת לצופים לצלול לתוך התרבויות המגוונות והתוססות של אפריקה.

לרגל התערוכה הזמין המוזיאון אמניות ואמנים ליצור עבודות חדשות, שיביאו לידי ביטוי את הדרכים שבהן אופני מחשבה, רעיונות, מושגים וכלים מהעולם הדיגיטלי מקבלים ממשות בעולם הפיזי ומַבנים את היצירה החומרית. עבודותיהם חוקרות מה קורה כשהאסתטיקה של העולם הדיגיטלי נתקלת במגבלות פיזיות, בבני אדם, בחומר ובחוסר שליטה, ומהי המשמעות של הפיכת הטכנולוגיה לחלק בלתי נפרד מגופנו וממי שאנחנו.

ביתנו, והחפצים השמורים בו, מספרים סיפורים: בארון המטבח סט כלים חסר, שכמה מצלחותיו נשברו במעבר דירה; בסלון ספה בלויה, שקיבלה את צורת הגוף מרוב שימוש; על הקיר מאחוריה תמונות של קרובים מחייכים - כמה מהם חיים, כמה כבר לא. בדרך כלל נמצאים בסביבת המגורים שלנו האנשים והדברים האהובים עלינו ביותר, ותיאור פְּנים הבית מציג את כל מה שאהוב עלינו ושאנחנו חרדים לשלומו. לתיאור פְּנים הבית מקום של כבוד בתולדות הציור, וז'אנרים כמו תפנים וטבע דומם שימשו אמנים לבחינת סוגיות של מעמד כלכלי וחברתי, השתייכות משפחתית וזיקה למקום. הנושא הסתמי לכאורה היה לא-פעם מצע אידיאלי להתנסות באופני הבעה ציוריים חדשים, מאחר שאינו דורש יותר מאינטימיות בין האמן, סביבתו והחפצים שבו.