תערוכות

התערוכה מתמקדת ביצירות המתכתבות עם מוזיאוני שעווה המציגים דמויות היסטוריות ודמויות של ידוענים. מבקרים במוזיאוני שעווה יכולים להצטלם לצד דמות מפורסמת ו”לפגוש” את מושאי הערצתם הבלתי נגישים במושגי מקום וזמן.

מוטיב ההצצה, העובר כחוט שני ביצירות המוצגות בתערוכה, מביא את מה שאינו מיועד למבט, את הטרנסגרסיבי, אל החזית. תצלומים אלה שואפים לתעד את המקומות החשוכים של החיים המודרניים, כדוגמה מובהקת לתיאבון לזהות יסוד של אינטימיות דווקא בחברה המתעדת-כול.

היצירות בתערוכה משקפות את המודעות למבט שמצלמת המעקב בוראת בחברת הפיקוח החדשה ומדגישות את המפץ הגדול של משטר הראייה שתחתיו אנו מתקיימים ופועלים.

תיאורים מציצניים באמנות הופיעו כבר בציוריהם של אמני הרנסנס וממשיכיהם. התערוכה בוחנת את כוחה של האמנות להטריד את מנוחתנו, להכניס את חיינו לאי-שקט קטן (או גדול) ולהכריח אותנו לבחון מחדש את מוסריותנו.

מהמודרניזם והאידאל המטאפיזי, דרך הראיה הדיסטופית הפוסטמודרנית, אמנות בת-זמננו מתאפיינת בסימנים של חזרה אל חזון העתיד. אשכול התערוכות החדש מתייחס אל הבנייה של המרחב האוטופי כמעוז תקווה לשינוי פוליטי-חברתי ולקידומו באמנות העכשווית.