תערוכות

יום אחרי אסון התאומים פורסם התצלום של ריצ'ארד דרו של "האדם הנופל", כאשר ראשו מופנה מטה בעודו נופל מאחד ממגדלי התאומים. הרס מגדלי התאומים בבחינת אירוע קטסטרופלי שמוטט מונומנט מודרניסטי, תבע את העלאת השאלה המתחדשת בנושא גורל המודרניזם בעידן הפוסטמודרניזם.

מה יקרה אם החלום של לנון של "עולם שאין בו מדינות... עולם ללא רכוש..." יעבור מוטציה לסיוט הניאו-קפיטליסטי – שבו התרבות המערבית תמוטט את גבולותיה של כל מדינה, עד אשר ה"אחרוּת" לא תהיה עוד יותר מאשר ביטוי חסר משמעות?

מבנה העשרימון, המורכב ממוטות במבוק, נע במרחב היצירה של אילת כרמי ומירב הימן בכוחן של שבע דמויות הדוחפות אותו באמצעות הטלת משקל גופן. כך הופכות האמניות את הצורה ההנדסית-מתמטית לכלי קיבול לגוף האדם ולפעילותו.

תערוכה זו עוסקת בנושאים מיתולוגיים המופיעים ביצירתם של רבים מן האמנים הישראלים העכשוויים. התערוכה בוחנת את כמיהתה של האמנות הישראלית ליצירת דיאלוג עם דימויי המיתוס היווני הקלאסי ומקומם באמנות המערבית. עיסוק זה נבחן דרך הצגת מספר עבודות משנות השבעים לצד עבודות מהעידן הנוכחי.

הפרויקט של רן סלוין משקף תמונה מורכבת טכנולוגית, תרבותית, אתית ואסתטית של ההווה ביחס לזמן, למקום ולמרחב. סלוין עובד עם אנימציית תלת-ממד דיגיטלית רבוּדה ומהרהר על משמעות הניתוק שלנו מהזמן הטבעי.

בהיותו חדור תחושת שליחות, בני אפרת מנציח את האפשרויות העתידיות העומדות בפני האדם, כאשר דימוייו הדיסטופיים-אוטופיים משמשים אותו בפרויקט הארכיאולוגי-עתידני של ההיסטוריה.

בדיאלוג עקיף עם הפוסטמודרניזם ועל רקע רעיונות המודרניזם, בוחר אלי שמיר להתייחס באופן מחודש לאדם כמרכז. דמויותיו כמו יוצאות מהבד אל הצופה ונוכחותן מעוררת שאלות בדבר מקומו של האדם בחברה בת-זמננו.