תערוכות

יצירתה של דבורה מורג מתאפיינת במתח בין הרצף לפרגמנט ובין ההרכבה לפירוק.

התערוכה מציגה 25 רישומי עיניים ממסוגרים במסגרות בצורות שונות ומתייחסת ל"עין האהוב" – כינוי של מיניאטורות מהמאה השמונה-עשרה, שצוירו בדרך כלל בצבעי מים על שנהב או קלף, עוטרו באבני חן ותיארו עין אחת של בן זוג או אהוב. הן נענדו על הגוף כצמידים, סיכות, תליונים או טבעות מהודרות.

במיצב הנוכחי האמנית מזמינה את הצופה לחוות ביקור בסטודיו שלה ולהיחשף לתהליכי עבודה שבדרך כלל אינם נראים ומוצגים באולמות התצוגה. המבקר בתערוכה הופך למציצן.

עבודותיה של דינה גולדשטיין נעות על הרצף שבין מיצג, אמנות חזותית ותיאטרון חפצים. הן שואפות לעורר עולמות סוריאליסטיים פנטסטיים, הנובעים מתשוקתה למופלא ומרצונה להביא קסם ויופי אל חיי היומיום.

פבל וולברג מציג סדרת תצלומים חדשה שצולמה בלונה פארק בדיסלדורף, בה הוא מרחיב את עיסוקו בנושא תחפושות ומסכות כסממניו המובהקים של הפער בין העצמי לבין ייצוגיו.

ויק מוניז השיק את יצירתו "למפדוזה" בפתיחת הביאנלה הבינלאומית ה-56 לאמנות בוונציה בשנת 2015. סירת הנייר שיצר, באורך 14 מטר, נבנתה לזכר 360 המהגרים שטבעו במהלך מסעם מלוב לאיטליה. "אולי בתיאוריה זה נראה סביר ליצור עבודה מעורפלת ומעוררת מחשבה על הגירה. אבל כעת קנה המידה של האכזריות, ההשלכות האמיתיות של הרטוריקה שנוקטת דה-הומניזציה כלפי מהגרים, הפכו לקטלניות. אמנות שעוסקת בכך צריכה להיות חד-משמעית, כועסת יותר" - כתב מבקר האמנות של ה"גרדיאן" ג'ונתן ג'ונס.