תערוכות

תערוכה זו עוסקת בחדר הילדים כסמל וכמראה לעולם הילדוּת. התערוכה מבקשת לגעת בדרכים השונות שבהן חדר הילדות מייצג את הילד ואת העולמות הקשורים אליו – האחים שעימם הוא חולק את חדרו, הוריו, המעגל המשפחתי המורחב שלו ומגוון ההשפעות התרבותיות והחברתיות.

רבות נכתב על נושא הסולידריות הפמיניסטית, כערך מכונן המאפשר לסובייקט הפוליטי אפשרויות פעולה בזירות השונות לקידום מאבקים מתוך בסיס שייכות בטוח. המושג סולידריות, במופעיו השונים, משמש בשנים האחרונות מסגרת לדיונים בקרב הקהילה הפמיניסטית. הקריאה לסולידריות מתבססת על הדרישה לפרק את התחרות הקיימת לכאורה ביחסים בין נשים.

תערוכה זו מבוססת על ספר האמנ.ית של יעל מאירי, Doing Right By You, שראה אור בשנת 2018. הספר מבוסס על ארכיון הכולל כמאה וחמישים תצלומים, ובהם האמנ.ית צילמ.ה את עצמו.ה, את הקרובים אליו.ה ואת המרחבים שסביבם. בדומה לפרויקטים אחרים, גם כאן מאירי משתמש.ת בטכנולוגיות לואו־טק לצד אמצעי מדיה דיגיטליים.

"נשים שמתנהגות כיאות לעיתים רחוקות עושות היסטוריה" - השיח הפמיניסטי אימץ אמירה זו משנת 1976 של ההיסטוריונית לורל תאצ'ר אולריך. מתחילת דרכו ביקש הפמיניזם להשתחרר מהתניות חברתיות כובלות באמצעות פרקטיקות פורצות דרך כדי לצאת ממציאות של שתיקה והשלמה למצב של דיבור ומחאה. עמדה זו יוצאת כנגד "שיח הנחמדוּת", שמכוון לשטח ניגודי אינטרסים פוליטיים וחברתיים. פירושו בהקשרן של הנשים הוא הרצון "לְנַחְמֵד" אותן ולקשור אותן לעולם הרגש והמרחב הביתי כדי לשלול את כוחן הפוליטי.

תערוכתה של אייריס קנסמיל היא חלק מפרויקט שייצג את הולנד ב־2019 בביאנלה לאמנות בוונציה. מבחינות רבות, הביאנלה היא זירה חשובה להגדרת מיקומה של האמנות בהקשר לרעיונות של אזרחות ולאומיות. המיצב שהציגה שם, מידות הנוכחות, נעשה בשיתוף פעולה עם רמי יונגרמן וקרא לפיתוח גישה אלטרנטיבית וטרנס־לאומית, מתוך הכרה בכך שאנו נמצאים במצב תמידי של זרימה ושינוי.

תערוכה זו מבקשת לבחון את הייצוגים הסמליים של האישה בהתייחס למבני הכוח הדכאניים בעידן הגלובלי העכשווי. ייצוגים אלה נבחנים רבות בהגות הפמיניסטית העכשווית, המבקשת לשנות דפוסי יסוד ביחסים בין המינים, בהתבסס על ביקורת רדיקלית הטוענת כי הדיכוטומיה גבר / אישה נותנת לגיטימציה לדחיקת כוחה החברתי־פוליטי של האישה.

האמנית הרב־תחומית רונה יפמן מרבה לעסוק בנושאים של מגדר ודימוי נשי. מלאכת היצירה שלה כוללת שיתופי פעולה ארוכי טווח עם פרסונות רדיקליות, המכתיבות בדרכן שלהן את הדימויים האבסורדיים והאיקוניים של תקופתנו. עניין מיוחד במכלול יצירתה מוקדש לצילום. לדבריה, המצלמה מאפשרת לדברים לקרות, למצוא חופש ותשוקה, לחקור סוגים שונים של חיים וקיום.

האמנית שרון לוקהרט היא צלמת ובמאית סרטים, המוּכרת בזכות הפרויקטים ארוכי הטווח שהיא יוצרת בהתבסס על מחקר מעמיק, לעיתים בשיתוף פעולה עם קהילות. סרטיה מתוכננים בקפידה ומתאפיינים בקיפאון או בתנועות מינימליות של המצלמה. הם מציגים אנשים, מקומות ואירועים הקשורים לשגרה היומיומית.

האמנית הבולגרית בוריינה רוסה מגיבה בעבודותיה על תהליכי הגלובליזציה ועל המעבר של מדינות פוסט־קומוניסטיות לכלכלה קפיטליסטית. היא מצליחה לנכס חזרה לעצמה את היכולת לשלוט בגופה ולמקם עצמה כאישה על הצירים המשתנים של מגדר, לאום, פוליטיקה וכלכלה. רוסה מגדירה עצמה כאישה הטרוסקסואלית עם זהות קווירית. היא פועלת על התפר שבין אמנות הפרפורמנס הנשי־מגדרי לבין האקטיביזם הקווירי – תחום שצובר תאוצה בבולגריה וברוסיה מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים.